עבודה בתקשורת- סופר נני
1. התוכנית נתפסת כזבל
על ידי אנשי החינוך השונים. רבים טוענים האם אפשר לתת דוגמא למשפחות שונות בעלי
ילדים שונים בחברה לחנך ילדים באופן שווה. התוכנית ידועה ולא משנה לנו דבר. היא
מגיעה (מיכל דליות) מוצאת "משפחה מפורקת" מכתיבה חוקים חדשים בבית ומראה
לנו את "המשפחה המושלמת". אז מדוע אנחנו עדיין רואים את התוכנית
ומקשיבים לזה באופן עיוור?- אולי כדי לתת לעצמנו תחושה שאנחנו במצב טוב לעומת
החברה שסובבת אותנו.
2. המטענים הערכיים
העומדים בתוכנית הם: איך אני יכול לחנך את הילד שלי
על-פי ילדים אחרים? האם אלו אותם הדרכים? הטלוויזיה מלמדת אותנו את
גבולות הנורמה מהי נאותות חברתיות ואילו מראות ואופני התנהגות עלינו לשאוף.
3. יחסי הכוחות החברתיים
באים לידי ביטוי בעיקר בין הילדים להוריהם. ההורים סובלים מתסמונת" הילד
הצורח" כאשר הוא לא מקבל מה שהוא רוצה, הילדים מדברים להוריהם בטונים גבוהים
(יורש עצר לאחרון המשרתים), לאט מסדרים את החדר, לא מקשיבים, לא עושים ש"ב
בזמן, ויושבים על הספה מול אותו מסך שמשדר "זבל טהור". אנו יכולים לראות
שברוב הבתים המצולמים הילדים לא בסדר והם הגורם הבעייתי. אחד הדברים הכי מבוססים
שלפיהם התוכנית משודרת אלו היחסים שלהם עם הוריהם, והתגובות כלפיהם.
4. הדיונים משפיעים על כל הסביבה.
במיוחד על הצופים המבוגרים שבאים ומרגישים צורך לשנות את חוקי הבית שלהם על פי
התוכנית שצפו בה. מרגישים צורך לחנך ולהציג את החינוך שבחרו באור שלילי. יכול
להגיע למצב של פרוק משפחות וקריסה משפחתית. ושאולי סופר נני תוכל לתקן לנו את המצב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה